המשימה: חיים שפויים בזמן הקורונה. הדרך: ככה

שגרת הקורונה השפיעה בחודשים האחרונים כמעט על כל אחד במדינת ישראל ובעולם כולו, ואולי יותר מכולם - על אוכלוסיות שהוגדרו "בסיכון", כולל בני הגיל השלישי, אשר בן לילה פחות או יותר נדרשו להסתגל למציאות חיים חדשה.

באמצעות תגובה מהירה, חשיבה רבה והמון רצון טוב מצד ההנהלה והדיירים, ביצעו בתי דיור מוגן, בהם מתגוררים בני הגיל השלישי, את הצעדים הנדרשים בהצלחה מרובה ושמרו על בריאות הדיירים ועל בריאות הצוותים המסייעים להם ביומיום.

אם בימי שגרה נהגו דיירים בבתי הדיור המוגן לארח בדירתם את בני המשפחה והחברים, ללא מגבלות, הרי שהקורונה גרמה לשינוי מתכונת ולחשיבה יצירתית על מנת להמשיך את חיי השגרה ללא סיכונים מיותרים. מור נוימן, מנהלת בית הדיור המוגן דור כרמל, מסבירה כי הנהלות הבתים החליטו לנצל את המרחבים הפתוחים של הדיור המוגן והקימו מתחמי ביקורים מותאמים להנחיות משרד הבריאות. ישנם גם דיירים שהולכים אל בתי החברים שלהם ובני המשפחה.

צעד חשוב נוסף שננקט היה חלוקת צוותי הבית ל"קפסולות" - מילה שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי העבודה של כולנו לאחרונה. בבתי הדיור המוגן השונים, הצוות בדרך כלל חולק בחודשים האחרונים לשניים, כך שבמקרה של צורך בבידוד, המקום יוכל להמשיך לתפקד כסדרו. נוימן מספרת שגם הדיירים מתגייסים ושואלים כיצד ניתן לסייע להמשך ניהול שגרתי של פעולות הבית.

בבתי דיור מוגן נהגו בתקופת הקורונה לחלק את אנשי הצוות לשתי קפסולות: חצי מהצוות שהה במשך שבוע שלם בבית הדיור המוגן ורק אז הוחלף בחצי הצוות השני, קפסולה ב'. זה כלל גם חגים, אפילו את חג הפסח וליל הסדר. הצוותים פעלו במסירות וגם היום ממשיכים להחליף ביניהם ולעבור בדיקות קורונה בעת הצורך, הכל מתוך מטרה למנוע כל סיכון אפשרי לדיירים המבוגרים ולשאר הצוות כמובן. ישנה גם הקשבה מלאה לתכנית "מגן אבות ואימהות" של משרד הבריאות בניהול פרופ' נמרוד מימון, אשר מתווה את ההנחיות כיצד יש לנהוג בתקופת הקורונה.

שרה דוידזון, המתגוררת מזה כ-13 שנים יחד עם בעלה בבית הדיור המוגן אחוזת פולג, מספרת: "אומנם אי אפשר היה לצאת בתחילת הקורונה, אבל היו לנו פה כמה יתרונות גדולים. קודם כל, לכולם יש מרפסות מרווחות, כך שיכולנו להתאוורר ויש לנו גם רחובות הולנדים מקסימים עם צמחייה נהדרת ושביל שאפשר לטייל בו סביב האחוזה. לא הרגשנו שאנחנו בסגר".

מה שעוד עזר מאוד למצב היה היחס של הצוות במקום: "הצוות היה נפלא. בכל יום הם התקשרו לוודא שיש לנו הכל. בהתחלה, כל המצרכים הגיעו עד לפתח הבית ואיתם גם שורה של מחוות נחמדות כמו חלה לשבת, משחקים, תשבצים. המון דברים קטנים ששימחו לנו את הלב".

דוידזון מעידה כי כל הצוות והדיירים כבר עברו מספר בדיקות קורונה בחודשים האחרונים ולשמחת כולם, כלל לא נרשמו מקרים של קורונה בבית. מלבד הבדיקות, שינוי משמעותי נוסף שמורגש בבתי הדיור המוגן הוא כמובן המסכות. לא כולם תמיד מרוצים מכך, אך גם הצוותים וגם הדיירים מבינים את ההנחיות כיום ויודעים שזהו אחד הצעדים הנדרשים החשובים ביותר למניעת הדבקה המונית. לכן, היום, כאשר משפחות כן מורשות להיכנס לתוך הדיור המוגן והדיירים יכולים לצאת מחוצה לו, עטית מסכות היא נושא שההקפדה עליו גבוהה.

שינוי משמעותי נוסף ניכר בחיי החברה והקהילה בבתי הדיור המוגן. נוימן מספרת שבעבר הייתה אצלם מסורת של "פיאנו בר", ימי חמישי ב-20:00 עם יין ועוגות על המרפסת המרווחת. היום לעומת זאת, ממשיכים לחגוג, אך את הבר החליפו בשירה בציבור, כדי להימנע מהסרת המסכה מהפנים.

ההרצאות שמובאות לדיירים על בסיס קבוע הופסקו תחילה ולאחר מכן חודשו על פי ההנחיות. כיום הן מתקיימות עם 10, 20 או 50 אנשים בחדר, תלוי בהוראות שמגיעות ממשרד הבריאות בכל עת. בנוסף, המרצים נשארים ברוב המקומות עם המסכה גם במהלך ההרצאה (לא פשוט, אבל כאמור, הכרחי) ועומדים מאחורי פודיום עם מגן שקוף, "כמו בבנק", מסבירה נוימן.

גם הדיירים בבתי הדיור המוגן הרימו את הכפפה וחלקם, מי שיכול ומעוניין, מתנדבים ומעבירים בעצמם הרצאות, חוגים, שיעורים ופעילויות לשאר דיירי הבית. כך נשמרת לה שגרה בטוחה ומהנה בבתי הדיור המוגן גם בימי קורונה. בנוסף על כך, הדיירים לוקחים חלק בפעילויות תרבות, חברה וספורט. "החוגים והפעילויות נעצרו לתקופה מסוימת בגלל הקורונה, אבל לאט לאט הכל שב לקדמותו. אני הולכת להתעמלות, משחקת פטאנק, נהנית מטיפולי פנים. כמעט כל מה שהיה קודם. עושים התעמלות באוויר הפתוח ונפגשים עם קבוצות חברים קטנות. כיף לי", אומרת דוידזון.