כל סבא וסבתא מכירים את הרגע הזה בו הילדים שלהם הפכו להורים, ולאחר מכן הנכדים גדלים ונשאבים לחיי השגרה שלהם. יש מי שרואים ברגע הזה סימן שהגיע הזמן לדאוג לעצמם, ולנצל את הזמן הפנוי שנוצר לטובת ההנאות הקטנות של החיים.
נחמה אנג'ל, דיירת בבית הדיור המוגן נופי מוצא, עברה לדיור מוגן עוד לפני גיל 65. תחילה התגוררה בבית דיור מוגן בהרצליה, אך כיוון שעדיין עבדה באותה עת בבית הדין לעבודה, הנסיעות הארוכות בכל בוקר שכנעו אותה לחפש תחליף וכך היא הגיעה לבית הדיור המוגן הנוכחי בו היא מתגוררת.
"מי שקיבלה אותי לכאן אמרה לי לארוז מזוודה ולבוא לשבוע ניסיון ופתאום, שבעה ימים כבר הפכו לשבע שנים", היא מספרת. כיום היא יושבת ראש הוועד וגם כותבת בכל שבוע על אקטואליה ונושאים אחרי במקומון "זמן מבשרת".
"בהתחלה, הנכדים והילדים לא ממש הבינו למה אני עוברת לדיור המוגן. אמרתי להם שזה מה שמתחשק לי. מגיע שלב בו את כבר לא רוצה להיות זו שמבשלת ומגישה והכל. אני עצמאית, יש לי רכב ורציתי להיות ללא תלות באף אחד".
ואכן, בבית הדיור המוגן, נחמה וכל שאר הדיירים יכולים ליהנות משני העולמות: גם מישהו שדואג להם, וגם עצמאות ואפשרות להשתתף במגוון הפעילויות במקום. כך למשל, דיירי נופי מוצא נהנים מ-27 חוגים שונים: "אף אחד לא יושב בבית שלו", היא מעידה. "הולכים למיטה רק כדי לישון בצהריים ובערב".
מעבר לחוגים, לדיירים יש גם מרפאה צמודה (כך שהם לא צריכים להגיע עד לקופת חולים בעת הצורך), חדר כושר ושלל פעילויות. בנוסף, הם נהנים גם מחדר אוכל (ולא צריכים לסחוב מצרכים מהסופר), שירותי ניקיון וכמובן, חברה: משחקי דומינו, קלפים, ספרייה עשירה, פארק בו אפשר לשבת עם הדיירים האחרים ומסיבות יום הולדת חגיגיות עם מתנות ותעודות הוקרה.
הפסיכולוגית אסתר כהן, המתגוררות כעשור וחצי בבית הדיור המוגן פסגת חן בחיפה, מעידה שהמעבר הוריד ממנה עול: "אף פעם לא אהבתי ממש לנהל משק בית וכאן זה ירד ממני. כל החשש הזה של מה יהיה אם העוזרת לא תבוא, איפה אמצא בעל מלאכה כשמשהו מתקלקל, מה עושים עם הריצות לקופת חולים. כאן דואגים לי לכל אלה ובנוסף לעזרה, מצאתי כאן גם חברים".
"בגיל שלנו, יש הרבה מבוגרים שרק סגורים בבית וזה ממש לא המצב פה בדיור המוגן", מוסיפה נחמה. "מאוד טוב לי פה, כי שומרים עלינו עם צמר גפן, וגם אפשר לצאת למשפחה או לארח אותה. כל יום יש לנו גם את זמר הבית, שבא לנגן, אז אנחנו רוקדים ושרים קצת. הכל כמובן תחת ההוראות, עם מסכות והכל בהתאם לכללי שמירת המרחק בתקופת הקורונה. המנהל של המקום, גבי דרור - לא ראיתי אדם נהדר כזה בכל חיי. הוא משקיע ודואג לנו".
וכמובן, ישנו גם את הצד השני, של המשפחות. לא רק שהן מגיעות לביקורים (שכרגע מתרחשים באוויר הפתוח של בתי הדיור המוגן, בהתאם להנחיות חמ"ל קורונה), הן גם יודעות היטב שאימא או אבא לא לבד. יש מי שדואג להם.
כהן, שעברה לדיור המוגן יחד עם בעלה, נזכרת: "שנינו יחד טיפלנו לאורך השנים בחמישה הורים ולא רצינו לעשות את זה לילדים שלנו. גרנו צמוד אליהם במושב וכל הזמן היינו איתם. כשהחלטנו לעבור לדיור המוגן, הבן שלנו שאל אותי למה אני חושבת שהם לא יכולים לטפל בנו, כמו שאנחנו עשינו בזמנו".
אלא שלפני כמה שנים, מספרת כהן, הבן שלה הודה שאולי הוא לא אהב את הרעיון תחילה, אך כעת הוא מעריך מאוד את הצעד שהוריו עשו: "הבן שלי ואשתו טיפלו בהורים שלה והוא ראה עד כמה טוב, גם לו וגם לנו, שאנחנו בדיור המוגן. יש לנו פה חברה, אנחנו מטופלים ואני גם יכולה להמשיך לעשות את כל מה שעשיתי בבית".
"בני המשפחה שלנו אוהבים לבוא לבקר, אבל הם לא יכולים להיות איתנו סביב השעון", מסבירה נחמה. "יש מבוגרים עם מטפלות ותרופות, וכאן יש מי שדואג להם, לכל מה שצריך".
כך, המשפחות יכולות לישון בשקט, לחיות את חייהן ולהמשיך לשמור על קשר מתמיד עם סבא או סבתא, בזמן שבני הגיל השלישי נהנים מחיים עצמאיים ועשירים, עם בני גילם וקצב חיים שמתאים להם. "משתדלים לעשות הכל לרווחת הדייר", מסכמת נחמה. "אני מצדיעה להם על זה".