הצורך בריחוק חברתי השפיע על כולנו בחודשים האחרונים, אבל בני הגיל השלישי הרגישו אותו במיוחד ונאלצו להסתגר בבתים יותר מכולנו. אז איך עוברים אזרחים ותיקים את הימים הלא פשוטים הללו ומה ההבדל בין ההתמודדות והחיים של הדיירים בדיור המוגן ובבתי האבות לעומת בני גילם שנמצאים בבית?
שר העבודה והרווחה איציק שמולי הצטרף לשיחה עם מירב מילר בנושא. בנוסף, לאולפן הגיע רוני עוזרי, יו"ר אגוד הדיור המוגן.
השר שמולי, איך נראה המצב בבית שלך ושל ההורים שלך בתקופת הקורונה?
בגל הראשון היה קצת יותר מלחיץ. כמו כל החברה הישראלית, המשפחה שלי למדה להפנים את ההנחיות ולשמור על הבטיחות והבריאות בנסיבות הלא פשוטות הללו. בתקופה הזו לא רק המגיפה הבריאותית מכה בכולם ובמיוחד באוכלוסייה המבוגרת, אלא גם מגפת הבדידות, שהיא מכה קשה מאוד. אנחנו מנסים לתת מענה ברמה האישית והלאומית.
התכנית שלך, מגן הזהב, אמורה לתת מענה לאוכלוסיית הגיל השלישי, לא רק בקורונה?
זו תכנית לאומית שיזמה הממשלה ואני מוביל אותה יחד עם משרדים אחרים. המטרה שלה ברורה - לא להשאיר אף אחד מהאוכלוסייה המבוגרת מאחור. יש לנו כחצי מיליון אזרחים מבוגרים בקהילה וצריך לדעת לתת מענה למחסור שלהם במזון, ציוד רפואי ותרופות וגם לגבי סוגיית הבדידות. אנחנו מתכוונים לבנות מעטפת הגנה ומענה שתוכל לסייע לקבוצה הזו ואני מקווה שמה שלא עשינו במידה טובה מספיק בגל הראשון נצליח כעת. הממשלה העמידה לטובת העניין כ-150 מיליון שקלים ואנחנו ערוכים להסתער על המשימה הזו.
מה הצורך הגדול ביותר של האוכלוסייה המבוגרת? הדבר שמטריד אותה יותר מכל?
הפרת שגרת החיים ובפרט הבדידות שמרחפת ומאיימת תמיד על האוכלוסייה הזו. בתוך הפרויקט, ניצור קשר עם 500-600 אלף גמלאים ולסייע להם. להגיע לבית שלהם בעזרת פעילים ומתנדבים למשל. ישראל נמצאת כמה צעדים מאחור בעניין הזה לעומת מקומות אחרים והקורונה והמשבר שנוצר מאלצים אותנו להתמודד ישירות מול אותה סוגיה ובעיה.
מה השוני בין מי שחי בתקופה הזו בדיור המוגן לעומת מי שנשאר בביתו?
בדיור המוגן יש שגרת חיים, שכוללת תרבות, העשרה, חברה ודאגה לצרכים הבסיסיים. זה מאפשר לשמור על שגרה, פחות או יותר, כולל ביקורים של בני משפחה.
מר עוזרי, התקופה הזו מורכבת לכולנו. מה היתרונות בדיור מוגן בעת הזו?
אנחנו שומעים על הבדידות בבתים הפרטיים. בדיור המוגן היה קצת קשה בחודש הראשון, אבל בחודשים האחרונים יש פעילות תרבות ענפה. יש הרצאות, קונצרטים וגם מפגשים חבריים, עם מסכות. לא קורה שדייר נשאר במשך שעות בלי קשר עם הסביבה. כשאדם בביתו, בני המשפחה, גם אם היא תומכת, עובדים קשה ויש להם עיסוקים משלהם.
אילו מנגנונים מאפשרים להמשיך לקיים שגרה חברתית בקורונה?
אנחנו מפעילים את חדרי האוכל בשולחנות מבודדים, פורסים את זמן הארוחות, עושים חוגים והרצאות באולמות הגדולים ומפזרים את הדיירים. גם חוגי תעסוקה ועבודות יד מתקיימים ביותר מחזורים ומפגשים.
מה מצב התמותה מקורונה בדיור המוגן לעומת האוכלוסייה הכללית?
המספרים בקרב האוכלוסייה הכלכלית גבוהים מאוד. לגבי הדיור המוגן, יש 15 אלף דיירים בארץ, מתוכם נפטרו חמישה, רובם בתקופה בה לא הייתה מודעות לקורונה. כל אדם ומלואו שנפטר זה כאב לב, אבל עכשיו כשיש מודעות לא שמענו בזמן האחרון על נפטרים בדיור המוגן. לאור ההקפדה והמסגרות ותכניות הפעילות שנבנות, יש הצלחה.
מה לגבי ההיבט הנפשי? יש מערכי סיוע ותמיכה בתקופה הזו?
אנחנו יוצרים קשר אישי לפחות פעם ביום עם כל דייר שאנחנו יודעים שלא נפגש עם חבר או חברה. אם הם נפגשו, אנחנו מעודכנים ורגועים. אם לא, אנחנו מגיעים לדירה ויוזמים יציאה ממנה. חשוב לנו ליצור את הקשר ואנחנו מאוד מעודדים את הדיירים למפגש עם בני המשפחות. יש שטחים ייעודיים, אולמות, גינות, מרפסות ועוד ושם יש מפגשים בלי הפסקה. בני המשפחה יכולים לבוא, לא צריך להירתע, כמובן בהתאם לכללים הנדרשים והמתבקשים.
האם דיור מוגן מתאים לכל אזרח בגיל השלישי?
כל אחד יכול לקבל מענה. לא צריך לכבס, לנקות, לבשל, לדאוג לבית מרקחת. מי שעבד קשה כל החיים, מגיע לו לנוח.