בת המחזור של אנה פרנק מספרת איך היא עברה גם את הקורונה

בילדותה, שולה הלוי, בת מחזור של אנה פרנק, נשלחה לגור עם איכרים הולנדיים שהחביאו אותה מהנאצים. היום היא מתגוררת בבית הדיור המוגן מגדל נופים בירושלים ומספרת: "אני אוהבת את השקט, השלווה והחברות. בבית אתה לבד, אין לך כלום". צפו במפגש המרגש איתה

  • דיור מוגן
בשיתוף אגוד בתי דיור מוגן
בווידיאו: סיפורה המרגש של שולה הלוי, דיירת מגדל נופים בירושלים (צילום: עידו שחם עריכה: דפי מקל)

שינויים ומעברים הם קשים לכולנו ולעזוב את הבית אחרי שנים רבות ולעבור לדיור המוגן הוא אתגר לא פשוט, בעיקר עבור אדם מבוגר העובר לגור בגפו. שולה הלוי, המתגוררת בדיור מוגן מגדל נופים בירושלים, לא מתחרטת לרגע על המעבר. לדבריה, הבידוד בגל הראשון של הקורונה היה "בידוד של חמישה כוכבים לעומת מה שחוויתי בחיי והלבד בבית" והיא מספרת: "כל השנים עבדתי קשה וקיוויתי שאוכל לקרוא ספרים ולעשות מה שאני רוצה. אף אחד לא הפריע לי ודאגו לנו. בדיור המוגן קיבלנו אוכל בכל יום לפי ההזמנה שלנו. היה מישהו בטלפון שהיה ממונה לדעת שהכל בסדר, שקיבלנו אוכל, את הדברים מהחנויות, אם צריך משהו בריאותי או רוצה משהו. זה עבד כל כך יפה, שאין לי מילים".

שולה היא ניצולת שואה והייתה בת מחזור של אנה פרנק. בתקופת השואה היא הוסתרה באסם של משפחת איכרים הולנדית וכך ניצלה. הבידוד בתקופת הקורונה כבר היה ממש קטן עליה. רענן ברנובסקי יצא להכיר אותה טוב יותר.

שולה הייתה האחות הקטנה מבין ארבעה ילדים ומספרת שב-1942 הגרמנים כבר החלו להגיע לבתים, לאסוף את היהודים ולשלוח למחנות: "אני זוכרת את הפחד לחזור הביתה מבית הספר, ומה אני אמצא שם. עד שיום אחד אבא לקח אותי ואמר שבאה אישה מאוד נחמדה, שתביא אותי ברכבת לאנשים שישמרו עליי בחווה, עם הרבה חיות. אני מתפלא היום איך הסכמתי לזה, כי הייתי נורא מפונקת. ילדה קטנה. נפרדתי מאימא ואני חושבת היום על איך היא גם נפרדה ממני".

על האיכר ששמר עליה היא מספרת: "הוא היה נגר ובחדר שהבת שלו ואני ישנו, הוא עשה קיר קטן כפול, שלא רואים ואז יכולנו להיכנס לשם כשאמרו לנו שיש בדיקות. הייתי שם קרוב לחמש שנים". יום אחד, מעידה שולה, הופיע באותו כפר בן דוד של אימה וסיפר לה שהיא ילדה יהודיה: "הרגשתי נורא. לא רציתי לעזוב. בכל זאת הייתי ילדה, לא חפץ. חלק מהילדים שחזרו לבד מהמחנות והאיכרים הגיעו לבית ילדים מיוחד וזה היה המזל שלי. תמיד מצאתי אנשים שאין כמוהם ועד היום אני בקשר עם הילדים משם. אנחנו מאוד קשורים".

מבחינתך, ההחלטה לעבור לדיור מוגן הייתה ברורה?

"לא רציתי להיות מעמסה על הילדים. יש פה מחלקה סיעודית יוצאת מן הכלל, אחת הטובות. כל שבוע יש לנו חוג מצוין של ספרות, יש ציור, קרמיקה, יידיש, קונצרטים. כל כך הרבה שאי אפשר להספיק הכל. עוד אחד מהדברים הטובים פה זה שאם פתאום החשמל נופל או יש בעיה עם הברז, אתה מודיע ומיד באים ומתקנים הכל".

מה הדבר שאת הכי אוהבת בדיור המוגן?

"את השקט, השלווה והחברות. בבית אתה לבד, אין לך כלום. גם אם אתה בסדר וגם אם אתה צריך משהו, אתה לא יכול לצאת מהבית. לקח לי זמן, אבל אני מרגישה פה בבית, בהחלט".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully