עבור רבים, אופי המגורים בדיור המוגן הופכים את המקום לבית של ממש והם מרגישים כמו במשפחה מורחבת. ישנם כאלה שמעדיפים בתי דיור מוגן גדולים יותר ויש את מי שבוחר במקומות קטנים, אולם כפי שמעידים עשרות בתי דיור מוגן הפרוסים בכל רחבי ישראל, מגוון המחירים שניתן למצוא הוא רחב וגם בית דיור מוגן קטן ואינטימי יותר לא בהכרח יגרום למחיר לטפס. ישנם שלל בתי דיור מוגן קטנים, כמו "בית הנשיא" בחדרה למשל, בו 60 יחידות דיור ובין 70 ל-80 דיירים, המציעים מחירים שווים לכל נפש לצד היחס האישי והטיפול הצמוד לכל דייר.
מנהל "בית הנשיא", שמעון אלנברג, הגיע לאולפן על מנת להסביר לנו על יתרונותיו של בית דיור מוגן קטן ועל מסלולי המחיר המיוחדים המוצעים.
"היתרון הראשון הבולט הוא היחס החם שהדיירים מקבלים מהצוות שנמצא בקשר יומיומי איתם. הדיירים מרגישים שזה הבית, יש להם למי לפנות בכל רגע נתון, כולם מכירים את כולם ומקבלים מענה באופן מיידי ומבלי להמתין. אנחנו נותנים את כל השירותים להם נזקק הדייר המבוגר - בריאות, אחזקה, ניקיון, הסעדה, טיפול. הכל בהישג יד וניתן בו במקום. לא צריך לטרוח וללכת מחוץ לבית. שירותי המרפאה הם המורחבים ביותר - החל מבדיקת רופא, דרך כל הטיפולים שהם מקבלים במקום והתרופות שאנחנו מספקים להם".
מה הצורך הכי חשוב שאתם עונים עליו?
"קודם כל, הביטחון האישי שלהם, שזה מאוד חשוב. הם לא לבד ולא צריכים לדאוג לביטחון הפיזי שלהם, למשל מה יקרה בלילה. בנוסף, השירות הרפואי והפעילות התרבותית. יש מה לעשות, יש סיבה לקום בבוקר וליהנות מהחיים".
יש פרופיל כלשהו שמאפיין את הדיירים?
"הקבוצה מאוד הטרוגנית ויש את כל הרבדים. כל אחד בוחר מה שנכון לו ומה שהוא אוהב, אבל מה שמאחד את כולם זה שהם מחפשים את החברה. לא חשוב המעמד שלך, כולם שווים. זה הייחוד של הבית הזה".
האם דיור מוגן קטן לא בהכרח יקר יותר?
"ממש לא. אנחנו גובים מחירים מאוד נמוכים, מתוך הבנה שיש בישראל אוכלוסיה שמאוד רוצה להגיע לדיור המוגן וקשה לה. התאמנו את עצמנו לאוכלוסיה הזו. הדיור המוגן נגיש לכולם, לא משנה מה הרקע שלו או מאיפה הוא מגיע".
יש הרבה דיירים אצלכם שאומרים שהם שמחים שהגיעו וחבל שלא עשו זאת כמה שנים קודם לכן...
"זה נאמר אחרי 3-4 חודשי שהייה במקום. הדיירים מגלים כמה הם הפסידו שהם לא הצטרפו לפני, כי היו יכולים ליהנות כבר מזה. כשמגיעים כמה שנים מאוחר יותר, הגוף אומר את שלו והתפקוד הפיזי פחות אפשרי, אז הם מצטערים שפספסו לפני".
אם כך, ישנם בתי דיור מוגן שונים ולכל אחד מהם יש את האופי שלו, כמו גם את טווח המחירים שהוא מציע. המגוון רחב ועל מנת להכיר טוב יותר את הבתים השונים, יצאנו גם לראיין כמה מן הדיירים.
ברטה פריד בת ה-90, המתגוררת ב"בית הנשיא", סיפרה: "הגעתי הנה מזיכרון יעקב, בגיל 81. בדעה צלולה ומחשבה עמוקה ידעתי שאני לא טיפוס שיכול להיסגר בבית, בין ארבע קירות. אני צריכה חברה ואנשים. אני מאוד רציונלית וחיובית, אני תמיד מחפשת את החיובי וזה מאוד מרגיע. למדתי לעשות גם מדיטציה וזה מצוין. זה מרגיע את הגוף, כל העצמות רגועות ולא כואב כלום".
דיירת נוספת, אסתר קמין, מעידה: "עזבתי את הבית הפרטי שלי בכרכור ובאתי לכאן כדי שאהיה בחברה וכיף לי פה. אני מרגישה כמו בבית. אני אוהבת לקרוא ספרים, עובדת במחשב, משתתפת בחוגים וזה נחמד. כל היום אני עסוקה, זה נחמד. אני לא משתעממת לרגע. אני מאוד מאושרת ולא מצטערת על הרגע שבאתי לכאן. זה הבית שלי".
עדה מאיר, דיירת "בית שלום" בהרצליה, אמרה: "חיפשתי להיות בין חברים, כי הייתי לבד בבית, אז החלטתי לבוא. יש לי פה חברים וחוגים. אני הולכת לחוג תכשיטנות וקרמיקה, ויש לנו הרצאות מעניינות. הדבר שאני הכי אוהבת זה שיש לי שמונה נינים. זה מחמם לי את הלב ואני בבריאות טובה - זה תמיד טוב. אני הכי אוהבת שאני כבר לא צריכה לדאוג לכלום, לא להכין אוכל, לא לעשות קניות. יש לי חברה".
יהודה אופנהיימר, המתגורר ב"בית יוליאנה" בהרצליה, הוסיף: "לכל הקהילה פה יש מסורת של קליטה. לגברים שהולכים לבית הכנסת יש את הקשר אחד עם השני. לאשתי לקח קצת יותר זמן. היא הייתה פעילה הרבה שנים ורצתה חופש, להרגיש את העצמאות, אז היא סידרה את הבית שלנו בהתחלה".