פרידה ומעבר מבית המגורים אחרי שנים רבות אל הדיור המוגן מצריך תמיכה פיזית ונפשית. מדובר בפרידה מזיכרונות וחפצים, ומתקופת חיים שלמה, לצורך התחלה חדשה. לכן, בבתי הדיור המוגן ישנו מערך ליווי ותמיכה לדיירים חדשים, כדי שירגישו שהגיעו לסביבה חמה, לבית החדש שלהם.
במסגרת המערך הזה, קיימים אנשי מקצוע שעוזרים לדיירים החדשים, עוד בשלב הפרידה מהבית הקודם שלהם וארגון החפצים, דרך המעבר עצמו ועד ארגון הבית החדש בדיור המוגן.
נעמה שרגל, מנהלת המרכז לארגון הבית, הגיעה לאולפן כדי להסביר איך זה מתנהלת ההכנה למעבר כזה, מהבית אל הדיור המוגן: "מאוד חשוב להכין את אלה שעוברים, כי זוג או יחיד נמצא בבית במשך שנים רבות והמקום מלא זיכרונות וחוויות שאספו לאורך השנים. פתאום צריך להחליט מה לוקחים ומה עושים עם הדברים וזה מציף הרבה דברים, רגשית ונפשית. זה גם מעבר פיזי, שצריך להתארגן אליו. לכן חייבים לתמוך במי שעושה את הצעד הזה".
אז איך את עוזרת להם להתמודד עם כל הדברים הללו?
"אני מגיעה לבית ולפעמים לוקח לא מעט זמן לעזור להם להתרגל לרעיון שהם יצטרכו להיפרד מחלק מהחפצים. הרבה פעמים הם עושים איזו מכירת חצר ומעבירים דברים יפים, שהם לא מוכנים לזרוק בשום אופן. העיקר שהם ידעו שהחפצים שהם אוהבים מגיעים לאנשים שימשיכו לשמור עליהם. צריך להתארגן לקראת התהליך הזה חודשים רבים. אני ממליצה לכל מי שעובר דירה לקחת את הזמן הזה.
יש את אחוזת צהלה, מקום מקסים שאני עובדת איתו באופן קבוע. הם הבינו כמה הליווי הזה חשוב וביום המעבר אני מגיעה לשם ועוזרת לדיירים החדשים לפרוק את כל הקרטונים שלהם, כדי שכבר באותו ערב הם ירגישו בבית - שהמיטה מוצעת, יש חדר שינה, מטבח, הבית עומד על תילו. יש משהו מרגיע בהרגשה הזו, כשלא רואים קרטונים ובלגן מסביב. אתה מוציא את כל החפצים שבחרת להביא ומציג אותם לראווה".
יש איזה מעבר שזכור לך במיוחד?
"באחד המקרים פרקנו דברים ואחת הדיירות הוציאה צמות ג'ינג'יות, שנראו לא אמיתיות בעליל, אבל עם הרבה נוסטלגיה והתרגשות היא סיפרה שאלה צמות שהיא מצאה כשפינתה את הבית של אימא שלה. אלו צמות שאימא שלה גזרה לשתיהן כשלא היה מים בירושלים בשנת תש"ח. אחרי כל כך הרבה שנים זה נשמר בצורה מדהימה".
בהמשך המהדורה, רענן ברנובסקי יצא לשוחח עם דיירים על הפרידה מהבית והמעבר לבית הדיור המוגן.
"בהתחלה היו לי דמעות בעיניים", סיפר חיים מור חיים, המתגורר כיום בבית גיל פז בכפר סבא. "אתה עוזב מפעל חיים, אז היה קשה מאוד. הימים הראשונים הם תדהמה מושלמת, מהמקום ומהשירות שמקבלים. ליוו אותנו בשבועיים הראשונים כל הזמן וזה עד היום ככה. מתן שירות לדייר זו מטרת קודש פה. ההתרגשות נשארה והחששות נעלמו. ברור לנו שאנחנו במקום טוב, גם הילדים אומרים לנו את זה".
"מעבר זה לא דבר פשוט", הוסיפה שרה גוטר דוידסון, מאחוזת פולג. "לי קשה להיפרד מחפצים". מנגד, עוזי דוידסון אמר: "הזמנו את המובילים, שמנו את הדברים על האוטו ונסענו. לי לא היו שום קטעים, לא היה קושי רגשי לעזוב את הבית", ושרה מוסיפה: "ההסתגלות של עוזי פה הדהימה אותי. לא סתם הסתגלנו, קשרנו קשרים. לא חשבתי שאחרי גיל 70 אמצא כאלה חברויות אמת".
באחוזת צהלה, הדיירת בינה מאיר העידה: "בעלי ז"ל היה מצייר ומפסל דברים מדהימים ולקחתי איתי מספר תמונות ואני כל הזמן מסתכלת עליהן ומרגישה שאני בבית".