בתקופת הקורונה חיי השגרה של כולנו השתנו והאזרחים הוותיקים בקהילה הם בדרך כלל אלו שחשו זאת בצורה הדרמטית ביותר. אז איך שומרים בדיור המוגן על איכות חיים, כולל פעילויות חברתיות, דווקא בתקופה הזו?
במסגרת המאבק בקורונה הוקמה תכנית לאומית להגנה על דיירי מוסדות הגיל השלישי בשם "מגן אבות ואמהות". התו הזהוב הוא למעשה הסכמות בין הדיירים והמנהלים בדיור המוגן, לבין הרגולציה, בכל הקשור להתנהלות בתקופה זו, כדי לאפשר את חיי השגרה לדיירים, לצד שמירה והגנה עליהם.
על מנת להכיר לעומק את התכנית הגיעו לאולפן פרופ' נמרוד מימון, ראש התכנית מטעם משרד הבריאות; שלומי בר לב, הממונה על תחום הדיור המוגן במשרד העבודה והרווחה ויוזם התו הזהוב; לאה שץ, יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן; וחגית פינטו, מנהלת אחוזת צהלה.
שלומי, מה הוא בעצם התו הזהוב?
"זו השלכה של התו הסגול. למה זהוב? כי הגיל השלישי הוא גיל הזהב ולכן חשבתי שזה יהיה שם מתאים לתוכנית הזו. אבל אני רק הייתי המנצח מאחורי הקלעים. כל הצוות שיושב פה היה אחראי על זה. אני חושב שהתו הזהוב הוא הישג מדהים בזכות היישום שלו בשטח. פרסמנו אותו ב-17 בספטמבר ובכל תקופת הסגר לא שמענו כמעט שום טענה, תלונה או פנייה מהמשפחות או מהדיירים, כי החיים בדיור המוגן התנהלו בשגרה, שאנחנו לא יכולנו לנהל בחוץ. לדעתי זו אחת ההצלחות הגדולות בהתנהלות הבתים בתקופה הזו. התחלואה הייתה מינימלית והלוואי על כולנו שזה יהיה המצב גם בחוץ".
מהם עיקרי הדברים של התו הזהוב?
"לקחת את תשתיות הבית ולהשתמש בהן. כל הדיירים, העובדים והמנהלים חיים בקפסולה מסוימת ויש להם אחריות קהילתית וחברתית. הם לוקחים את היישום של העניין הזה על עצמם, כולל את נושא הביקורים. רוב הדיירים הבינו מה צריך לעשות, בשיתוף עם הניהול המצוין של הבתים. במכלול, אני חושב שהמדינה יכולה ללמוד ממה שקורה בדיור המוגן".
פרופ' מימון, מה יש בתכנית "מגן אבות ואמהות"?
"התוכנית הוקמה באפריל ומדברת על זה שהמבוגרים עומדים גבוה מאוד בסדרי העדיפויות והמדינה לא מרשה פגיעה בהם. הקמת התוכנית מבטאת את הצהרת המדינה - אנחנו רוצים להגן על הזקנים מהקורונה כי הם חשובים לכולנו וראינו את תוצאות הפעולות שלנו בנושא, כאשר הגיע הגל השני. ידענו לייצר מערכת הגנה על הבתים, שמבוססת על המון בדיקות. לאנשי הדיור המוגן יש דעה מאוד ברורה מה צריך לקרות, בזמן מגיפה וגם בשגרה. הם מחליטים מה טוב להם ומה לא ואנחנו נותנים להם את החופש. הקבוצות החברתיות בבתי הדיור המוגן עצמאיות ודעתניות ויודעות להגן על עצמן ולייצר חיים טובים בקהילה. בגל השני הם יצרו קפסולה מוגנת, לא קשורה למה שהתחולל בחוץ".
התקן המיוחד הזה מאפשר לשמור על שגרה בתקופה לא שגרתית. עולים מולך נציגים מבתי הדיור המוגן שרוצים לדעת מה מותר ואסור? מה מטריד אותם?
"כן, יש המון שאלות. מסתבר שאי אפשר לתת באמצעות תקן, לא משנה כמה הוא מפורט, מענה למגוון הפעילויות האישיות, כי המבנה של הבתים שונה זה מזה והאוכלוסיות בהם שונות. באופן כללי אני יכול להגיד שכל נושא הדיור המוגן הוא ראש חץ. דרכו אפשר ללמוד איך ניתן לנהל חיים בצל המגיפה וביחד עם המגפה ולנהל אותם נכון, באמצעות הרבה בדיקות וקשרים חברתיים, תוך שמירה על הכללים. הם הראו שהדבר ניתן לביצוע. צריך להבין שהמגיפה פוגעת בגיל השלישי ואנחנו צריכים להסתכל על עצמנו כחברה ואיפה העמדנו אותם בסדר העדיפויות ולשנות את הדיסקט. הם מקור החוכמה והניסיון ואסור לנו להשאיר אותם בצד. צריך לנצל את היכולות שלהם כדי לשפר את החברה הישראלית. הקורונה פוגעת בהם, אבל צריך להשתמש בה כמנוף לחברה".
לאה, הצורך הזה בהגנה עצמית בעצם עלה מהשטח, מהדיירים?
"למדנו מהניסיון ומיד עם תום הסגר הראשון החלטתי שאני רוצה לאסוף את כל הניסיון שהצטבר. ביקשנו את הדעה של כל החברים בעמותה, בנינו מסמך ושלחנו לשלומי. ביקשתי ממנו את האינפוט של המנהלים ורציתי שניצור משהו ביחד. לא חשבתי אז בכלל על עוד גל של קורונה, אבל ידענו שצריכים להיות מוכנים לעוד מצב משבר. הניסיון הראה שאנחנו יודעים לשמור על עצמנו. אנשים הולכים לפגוש את המשפחה ונשארים באוויר החופשי ועובדה שאנחנו נקיים. 'מגן אבות ואמהות' דאג לעובדים, כי ראינו שמשם זה הגיע לבתים בהרבה מקרים. לא נעים להגיד כלפי האחרים, אבל אנחנו עברנו את הסגר השני בבריכה ובחדר הכושר".
חגית, איך נראה באמת סדר היום בשטח?
"הוא נראה כמו כל סדר יום, בלי קורונה. החיים ממשיכים והכל פתוח לפי הנחיות משרד הבריאות ושמירה על מיגון מלא. זה לא הסגר הראשון, שלא ידענו מה לעשות. היום אנחנו מבינים ורגועים יותר ושיתוף הפעולה עם הדיירים עזר. המבוגרים יודעים מה הם רוצים, אז הכל נעשה בשיתוף פעולה עם נציגות הדיירים. הדיור המוגן הוא המקום היחיד בו החיים ממשיכים. אפילו אנשים שלא עסקו בספורט התחילו. הכושר הגופני של הדיירים מצוין היום. הכל מתנהל בדיוק כמו שצריך ולצערי, זה לא קורה לבני הגיל השלישי מחוץ לדיור המוגן. שמנו לנו לדגל לא להגיע למצב של בדידות, כי הבדידות מסוכנת יותר מהקורונה".
בחלק השני של המהדורה, יצא כתבנו רענן ברנובסקי לבדוק איך מתנהלת השגרה בבתי הדיור המוגן בתקופת הקורונה. "אין ערב בלי תכנית", סיפרה נורית שחל, דיירת בדור כרמל. "מיטב המרצים נתנו הרצאות בזום. אנחנו הולכים עם מסכות, מחטאים ידיים ובחדר האוכל לכל אחד יש את המקום שלו, אז המודעות עלתה וכרגע הכל טוב. שומרים עליי מאוד".
חיים בר אור, אף הוא מדור כרמל: "הצוות פה פעל בצורה יוצאת מן הכלל כבר מתחילת הקורונה. עשו בדיקות וראיתם אנשים שמשקיעים את הכל. האחראים נמצאים פה מהבוקר ועד הערב".
רוני בן עמי מבית יוליאנה אמרה: "בזמנים האלה צריך לחשוב על כל הפתרונות, איך לחלק אותנו לקבוצות, כדי להמשיך את הבידור בערב, עם מוזיקה והרצאות. אבל לכל דבר מוצאים פתרון".
עדה באר מבית שלום מסכמת: "בדרך כלל אנחנו יושבות אחרי ארוחת הערב במעגל, במרחק אחד מהשני, עם מסכות ומדברים. מנסים לפתור את הבעיות של העולם ואז עולים לחדרים במצב רוח טוב יותר. לא היה לי את זה בבית. בגלל זה באתי לכאן".