עמותת א.ב.א, אגוד בתי אבות ודיור מוגן, מאגדת בתוכה מעל ל-200 מרכזי אזרחים ותיקים ומוסדות חוץ ביתיים, בהם מתגוררים למעלה מ-25 אלף אזרחים. מדובר בגוף המקצועי הגדול ביותר העוסק בטיפול באוכלוסייה מחוץ לבית ואחד הסקטורים הגדולים שהעמותה מאגדת הוא ענף הדיור המוגן.
על מנת להסביר על פעילות העמותה ואופייה הגיעה לאולפן יושבת הראש החדשה של העמותה, יולי גת וסיפרה על חזונה לתפקיד: "העמותה מאגדת את אנשי המקצוע מהמעלה הראשונה והוא צריך להיות הגוף המקצועי שמלווה החלטות רגולטוריות ואחרות לכל אורך הדרך. זה סוג של שיתוף פעולה ואמירה. כמי שנמצא בחזית עם האוכלוסייה המבוגרת, לא.ב.א יש הרבה מאוד מה לתרום".
מה השינויים העיקריים שהיית רוצה להוביל כיו"ר?
"אני רוצה להיות גוף הידע, שא.ב.א תהיה מעורבת. אם מדברים על חיסונים עכשיו למשל, העמותה צריכה להיות חלק מהוועדה שעוסקת בזה. צריך לעשות שינויים בתפיסה, כי יש הרבה 'גילנות' מול האוכלוסייה המבוגרת וצריך למדר אותה. לא יכול להיות שנבחן אנשים מבוגרים רק על סמך גילם, כשיש עוד כל כך הרבה פרמטרים נוספים. א.ב.א צריך להוביל את כל ההתייחסות לאוכלוסייה המבוגרת, כולל הטיפול בהם. המוסדות הוכיחו שאם יש מגפה עולמית כמו הקורונה, עדיף לא להיות לבד בבית, בטח לאוכלוסיות החלשות יותר בחברה. הקורונה העצימה את הייחודיות של הדיור המוגן".
איפה בא האגוד לידי ביטוי כשבוחנים את טובת הדיירים? למה כדאי להם שיהיה אגוד שכזה?
"הדיור המוגן התחיל ביוזמות נקודתיות והתפתח וצמח. היום הוא לא רק לעשירים, לא רק לפלח אוכלוסייה אחד והתדמית הזו לא נכונה. יש היום דיורים מוגנים בפריפריה, ובמרכזי הערים. יש דיורים מוגנים בצורה של כפר, או בצורה של שכונה. המגוון עצום והמטרה שלנו היא איכות החיים של האוכלוסייה המבוגרת, והשיח המשותף בנושאים הלא-תחרותיים משפר את זה כל הזמן. זה נותן להם יתרונות בתרבות, בבטיחות הבריאותית, מונע מהם את הבדידות".
אז עוד לפני הקורונה ובטח שכיום, האם הדיור המוגן הוא האופציה הטובה ביותר לגיל השלישי?
"בהחלט. לעבור למתחם כזה, של דיור קהילתי, עם הפרטיות ביחידת הדיור והסביבה שמעניקה פתרונות, זה יתרון. תמיד יש מי שדואג לביטחון הפיזי והרפואי, יש עם מי לדבר, יש צוות רפואי, 24/7. וכמובן, הביטחון החברתי משפיע. יש מגוון עצום של פעילויות ופעולות - חוגים, חדר כושר, בריכה, חגים ביחד, פרלמנט בלובי, כל אחד בוחר. מצד אחד יש עצמאות ומצד שני מגוון רחב.
גם האוכלוסייה מאוד מגוונת ויש הרבה שמוצאים זוגיות חדשה או חברי נפש חדשים, ואחרים שפשוט נהנים לשבת ולהעביר את הזמן עם אחרים, להיות בחברה. הרבה אנשים חושבים שהם 'עדיין צעירים מדי', אבל ככל שמצטרפים בגיל צעיר יותר, נהנים יותר. בדיור המוגן יש עשייה, יש חיים ויש איכות חיים. המוסדות החוץ-ביתיים ובראשם הדיור המוגן נותנים לנו שקט נפשי ומשפרים את איכות החיים שלנו, ב-20 או 30 השנים שיש לנו כאזרחים ותיקים".
בחלק השני של התוכנית יצא רענן ברנובסקי אל בתי הדיור המוגן, כדי לשמוע ממקור ראשון עדויות מרגשות של דיירים שסיפרו מה הם אוהבים בגילם.
עוזי דוידסון מדיור מוגן "אחוזת פולג" העיד: "אני אוהב שאני יחסית בריא וצופה קדימה לנסיעה הבאה, כשהקורונה תרשה", ואילו שרה גוטר דוידסון סיפרה: "אני אוהבת את החופש שיש לי. אני לא חייבת לעשות שום דבר מאיזשהו כורח".
עדה מאיר מדיור מוגן "בית שלום" בהרצליה אמרה: "הדבר שאני הכי אוהבת זה שנולדו לי נינים. זה מחמם לי את הלב, זו שמחה גדולה". ברטה פריד מדיור מוגן "בית הנשיא" בחדרה הוסיפה: "לפני כמה שנים למדתי חשיבה חיובית, וזה לא בא בבת אחת, אלא בהדרגה ואני מחפשת את החיובי בכל דבר היום. זה מאוד מרגיע את הנפש, ואז העצבים רגועים ויש פחות כאבים".
תמר זעירא, אף היא מדיור מוגן "בית שלום" בהרצליה, נהנית מהזמן שיש לה "לעשות את מה שאני אוהבת ומה שלא הצלחתי לעשות כל השנים. אני משתתפת בהמון חוגים, ציור, מקהלה עם בעלי, הכנת תכשיטים, קרמיקה, כל יום יש התעמלות, וההרצאות מגוונות ובתחומים רבים. את כל זה לא יכולתי לעשות כשהייתי בבית. אני לא מרגישה בודדה, לא משעמם לי. החיים שלי מלאים".
"אין לי אפילו זמן לראות טלוויזיה", אמר בחיוך גדעון בדש מדיור מוגן "משען ברודצקי". "מהיום הראשון פה הוא מרוצה, מבסוט ומאושר", העידה אשתו אילנה.
ומה נאחל? "המשך בריאות, ושהמגפה תיגמר".